Ran Lahav
ספר זה, המבוסס על יומניו הרוחניים של המחבר, הוא סיפורו של מהפך פנימי. הוא מתחיל ברפרופיה הראשונים של חווית נוכחות קדושה ובכמיהה הרוחנית שבאה בעקבותיה. כמיהה זו תלשה את המספר מן הקריירה האקדמית הנוחה והבטוחה והובילה אותו אל מסע של חוויות רוחניות, מאבקים פנימיים, מפגשים עם אנשי דת, תרגילי התבוננות, והתבודדויות ממושכות במנזרים וביער. באמצעות סיפור אישי זה מנסה הסופר לספר על הבלתי ניתן לתיאור: על המגע האלוהי, המכונה כאן 'לוּ', בליבו של האדם. 'תמיד עמדתי באי נחת, אמרתי דברים ועשיתי מעשים, המתנתי, הבטתי לכאן ולכאן, העברתי את משקלי מרגל לרגל, חיפשתי תנוחה מתאימה. עד שבא לוּ. וכל הקרעים המפוזרים שנתגלגלו להם כל אחד בפיתוליו שלו, באו יחדיו והתאחו לכדי אחדות לב נכונה אחת.' 'לוּ, אפשר לומר, הוא אלוהים שנשרו ממנו אותיותיו החיצוניות: א-לו-הים, אלוהים שנמחקו ממנו היומרה לתשובה הסופית, ויוהרת הידיעה של האמת האחת, והדוקטרינות והמצוות והחוקים שהמציא לו האדם. לוּ הוא בדומייה, באי הידיעה, בהתפעמות, באהבה, בעמידתו של הגוף בתפילה.'
